כפירותיו של הרמב"ם

לו ידעו הרבנים התלמודיים בפילוסופיא, לא היו שותקים לו בכאן" – כך כתב ר' יעקב עמדין על ההוכחה לקיום אלוהים שמביא הרמב"ם בתחילת ספרו המפורסם, משנה תורה. מזלו של הרמב"ם הוא כי רוב לומדי משנה תורה אינם מכירים את הפילוסופיה של ימי הביניים, וכך אינם מבינים כי מאחורי ההוכחה לקיום אלוהים שבתחילת משנה תורה מסתתרת כפירה בסיסית ב"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".
בספר כפירותיו של הרמב"ם נפרסות עמדותיו הסודיות של הרמב"ם בנושאים העומדים בליבת התיאולוגיה היהודית: חידוש העולם, השארת הנפש, תחיית המתים, שכר ועונש, השגחה, נבואה, ניסים, תורה מן השמים וכן הלאה. תפיסותיו של הרמב"ם בנושאי יסוד אלה מוארות באמצעות הזרקורים שהטילו עליהן פרשני מורה הנבוכים בימי הביניים, ובראשם נרבוני, כספי ואפודי. אולם המחבר אינו נשען על דברי פרשנים אלה כשלעצמם, אלא מעתיק את הקטעים הרלוונטיים של הרמב"ם עצמו, הן ממורה הנבוכים, הן ממשנה תורה והן מספרי הרמב"ם האחרים, ומנתח ומסביר אותם באופן המאפשר גם ל"רבנים תלמודיים", ובעצם לכל אדם משכיל, לשפוט בעצמו במה האמין הרמב"ם ובמה לא האמין